שמחה באבאיבבמאמר זה נברר באיזו שעה ביום מותר לעשות הפסק טהרה.
הזמן האידיאלי — אחר‑הצהריים המאוחר
כפי שכבר הזכרנו, במקרה של הפסק שנעשה באותו יום של תחילת הדימום — ההפסק נעשה בשעות אחר‑הצהריים המאוחרות (ממנחה קטנה ועד שקיעה).
זה אכן הזמן האידיאלי לעשות הפסק טהרה, ללא תלות בכמה ימים עברו מתחילת הדימום, כפי שכותב השולחן ערוך.
כשקשה — הפסק "גיבוי" בבוקר
יש נשים שמתקשות מאוד לעשות הפסק טהרה בזמן הזה — אם בגלל שאינן בבית, ואם בגלל שהן עסוקות סביב השעה הזו ועלולות לשכוח. במצבים כאלה מומלץ שהאישה תעשה הפסק "גיבוי" בבוקר. כך, אם היא שכחה או לא יכלה לעשות הפסק בזמן האידיאלי — הפסק הבוקר שלה תקף, והיא יכולה להתחיל לספור את שבעת הנקיים מחר.
זה עולה בקנה אחד עם דברי הרמ"א שכותב שבדיעבד הפסק בוקר תקף — כל עוד הוא לא נעשה ביום שבו התחיל הדימום.
חייבים — לפני שקיעה!
אף שלכתחילה הפסק נעשה אחר‑הצהריים, קריטי להבין: הפסק טהרה חייב להיעשות לפני השקיעה.
יש נשים שרוצות לקיים את המצווה הזו "למהדרין" — קרוב ככל האפשר לשקיעה. זה לא בהכרח מומלץ! אם אישה עושה הפסק ורואה שהוא לא טוב — אנחנו רוצות שיהיה לה מספיק זמן לנסות שוב אם היא רוצה. בנוסף, אם היא שוכחת — אנחנו לא רוצות שתפספס את השקיעה לגמרי.
מה אם הפסק נעשה אחרי שקיעה?
בדיעבד, אם אישה עשתה הפסק טהרה ברגע השקיעה או כמה דקות אחריה — למרות שניסתה לעשות בזמן — תשאל שאלה.
יש רבנים שיגידו שבנסיבות מסוימות זה תקף, על סמך צירוף סיבות להקל — כמו העובדה שיש מחלוקת מתי בדיוק השקיעה. אחרים, כמו חב"ד, סבורים שבשום נסיבות זה לא תקף.
למה כל כך חשוב שההפסק יהיה לפני שקיעה?
נפנה למסכת נידה כדי להבין:
במסכת נידה אנחנו לומדות על הכותים — קבוצת אנשים שיוחסם היהודי היה מסופק, ולא היו מודעים לכל הניואנסים בהלכה היהודית. הם נחשבים "בועלי נידות", כלומר אף שהנשים ניסו לטהר את עצמן מטומאת נידה — חוסר ההקפדה ההלכתית מנע מהן להיטהר.
אחת המנהגים השגויים שלהם היה להתחיל את שבעת הנקיים באותו יום של ההפסק. כלומר: אם אישה כותית עשתה הפסק טהרה ביום ראשון אחר‑הצהריים, היא תחשיב את יום ראשון כאחד משבעת הנקיים שלה. יום שני יהיה כבר יום 2, וכן הלאה.
כל הראשונים מסכימים שאסור להתחיל לספור את שבעת הנקיים באותו יום של ההפסק. שבעת הנקיים נפרדים מיום ההפסק. וכך פוסק השולחן ערוך.
מה זה אומר מעשית
לכן, אם אישה עושה הפסק אחרי השקיעה — שזה ההסוף ההלכתי של היום — בעצם זה אומר שכשהיא מתחילה לספור שבעה נקיים, היא כוללת את היום של ההפסק כיום נקי. וזה אסור.
הלכה למעשה
הפסק טהרה (כשאינו ביום של תחילת הדימום) לכתחילה צריך להיעשות בשעות אחר‑הצהריים המאוחרות, בין מנחה קטנה לשקיעה. אם זה קשה מסיבה כלשהי, האישה יכולה לעשות הפסק "גיבוי" בבוקר (זה תקף רק אם ההפסק לא ביום של תחילת הדימום).
אם היא לא יכולה או שכחה לעשות הפסק בזמן האידיאלי — היא יכולה להסתמך על הפסק הבוקר שלה.
הפסק חייב להיעשות לפני השקיעה. אם אישה עשתה הפסק בטעות ברגע השקיעה או כמה דקות אחריה — תשאל את הרב שלה (או את היועצת, שתעביר את השאלה לרב — זה עניין של פסיקה) אם זה תקף.