שמחה באבאיבבסוף כל מאמר תמצאי סיכום של ההלכה למעשה. אם את מתקשה להעמיק כרגע, אפשר פשוט לרדת לסוף ולמצוא את היישום המעשי.
נלמד את ההלכות לפי חלוקת השולחן ערוך. השולחן ערוך מכיל 17 סימנים על הלכות נידה. הראשון הוא סימן קפ"ג, ובו אנחנו מתחילות בעז"ה. סימן קפ"ג לא מכיל הרבה הלכה למעשה — אבל הוא היסוד להלכות נידה ולכל מה שנלמד בעז"ה.
נתחיל מההתחלה — הפסוקים
לפני שניפגש עם השולחן ערוך, נתחיל מההתחלה. התורה מספרת לנו על שני סוגי דם:
דם נידה
"וְאֶל אִשָּׁה בְּנִדַּת טֻמְאָתָהּ לֹא תִקְרַב לְגַלּוֹת עֶרְוָתָהּ"
דם זיבה
"וְאִם טָהֲרָה מִזּוֹבָהּ וְסָפְרָה לָּהּ שִׁבְעַת יָמִים וְאַחַר תִּטְהָר"
ההבדל בין נידה לזבה
ההבדל המהותי הוא תזמון הדימום. מן התורה — אם אישה מדממת בימים שהם ימי נידה שלה, היא נידה. ואם היא מדממת בימים שהם ימי זיבה שלה, היא זבה.
לפי משך הזמן שהיא מדממת בימי הזיבה, היא יכולה להיות "זבה קטנה" או "זבה גדולה" — ולכל אחת השלכות שונות. יש מחלוקת איך מחשבים את הימים האלה — וזו אחת הסיבות שהיום אנחנו לא עושים שום ניסיון לחשב ימי נידה או זיבה.
ההבדל המעשי
מן התורה:
- נידה — יכולה לטבול שבעה ימים מתחילת הדימום, גם אם דיממה בכל שבעת הימים.
- זבה גדולה — יכולה לטבול רק אחרי שספרה שבעה ימים נקיים מסיום הדימום.
חומרת רבי זירא
בימינו, כל אישה שחווה דימום רחמי (הכתמה זה נושא נפרד שנדון בו מאוחר יותר) נוהגת כזבה — וזאת בגלל חומרת רבי זירא, שלמעשה לא יזם אותה רבי זירא בעצמו, אלא הנשים הצדקניות. הצדקניות רצו לקבל על עצמן את החומרה הזו, ורבי זירא אישר.
למה הצדקניות בחרו בחומרא?
האם זה היה רק כי הן היו "כל כך צדקניות" שלא אכפת להן לקבל חומרות, גם כשזה משפיע על מצוות עונה, פרו ורבו ושלום בית? לא בדיוק.
הסיבה שהחומרה הזו הייתה הכרחית — חשוב להבין אותה. כי בימינו יש נשים שרוצות "לשמור נידה דאורייתא". כלומר — הן רוצות לוותר על חומרת רבי זירא ולטבול שבעה ימים מתחילת הדימום, בלי לספור שבעה נקיים. כפי שנראה, בלתי אפשרי לשמור נידה דאורייתא בלי חומרת רבי זירא.
סיבה ראשונה — חישוב הימים
כפי שהזכרנו, יש מחלוקת איך מחשבים ימי נידה לעומת זיבה. כבר זה כשלעצמו הופך אותנו לחסרי יכולת לדעת אם אישה היא זבה או נידה.
סיבה שנייה — צבע הדם
יש לנו דאגה נוספת — צבע הדם. המשנה מלמדת אותנו שרק ארבעה גוונים של אדום, ושחור, הם צבעים שמטמאים את האישה. בגמרא מצינו עדויות של חכמים שונים, כמו רבי זירא ועולא, שנמנעו מלהסתכל על בדי בדיקה כי הם לא יכלו להבחין כראוי בין גוונים טהורים של אדום לגוונים טמאים של אדום. הם פשוט לא יכלו לומר לאישה אם הבדיקה שלה תקינה או לא.
הרא"ש מלמד שבימינו אין כלל חכמים שיודעים להבחין בין גוונים טהורים של אדום לטמאים. ולכן כל צבע שיש בו אפילו רמז של אדום ייחשב טמא — מתוך ספק, פן הוא מכיל אחד מארבעת הגוונים הטמאים.
איך זה קשור לחומרת רבי זירא?
נניח שאישה החליטה ש"היא תשמור נידה דאורייתא" למרות שאין לה מושג אם היא רואה דם זיבה או דם נידה. נניח גם שמדובר בדם נידה. היא מדממת ששה ימים, ומניחה שביום השביעי היא יכולה לטבול לפי דין נידה דאורייתא.
אבל — מה אם בחמשת הימים הראשונים של הדימום זה היה צבע טהור של דם? ורק ביום השישי — הצבע היה טמא? זה אומר שיום 6 הוא בעצם תחילת ימי הנידה שלה — וצריך עוד שבעה ימים לפני שתוכל לטבול!
למה אי אפשר לוותר על חומרת רבי זירא
עכשיו אנחנו מבינות למה חומרת רבי זירא בלתי ניתנת למיקוח. זה כמובן בנוסף לעובדה שמצוות מדרבנן הן מצוות מלאות לכל דבר. אבל זה עוזר להבין למה, בניגוד למצוות דרבנן אחרות, חומרת רבי זירא לא יכולה להידחות בפני מצווה דאורייתא.
דוגמה: אישה שסובלת מאי‑פוריות הלכתית — הביוץ שלה נופל לפני המקווה. היא ובעלה לא יכולים לקיים את מצוות פרו ורבו. אנחנו לא יכולים לאפשר לה לטבול אחרי שבעה ימים כדין נידה דאורייתא. היא חייבת לספור שבעה נקיים לפי חומרת רבי זירא. (כמובן בוחנים אפשרויות אחרות לפתרון בעיית אי‑פוריות הלכתית.)
פסיקת השולחן ערוך
השולחן ערוך לא עושה הבחנה בין נידה לזבה, כי השולחן ערוך מביא רק את ההלכה למעשה: אישה שחווה דימום רחמי חייבת לעשות הפסק טהרה ולספור שבעה נקיים לפני טבילה במקווה כשר.
הלכה למעשה
אישה שחווה דימום רחמי, מלווה בהרגשה (נדון בכך בקרוב), אפילו בכמות קטנה כמו גרגיר חרדל — חייבת לעשות הפסק טהרה ולספור שבעה ימים נקיים לפני טבילה במקווה כשר.