שמחה באבאיבבמאמר זה נדון באיזה גודל של כתם מטמא אישה.
הערה חשובה: סימן זה מכיל פרטים רבים שמשפיעים זה על זה. עד שלא נסיים את כל הסימן ויהיה בידינו כל המידע, לא להסיק מסקנות לגבי מצבים אמיתיים שעלולים להתעורר. אם תתעורר שאלה לפני שסיימנו ללמוד — לפנות להכוונה הלכתית.
הלכה למעשה
כתם מטמא אישה רק אם הוא גדול מגריס.
דוברות העברית עלולות להתבלבל עם המונח "גריס", כי בעברית "גריסים" הם גרגירי שעורה. אבל הגריס ההלכתי אינו גרגיר שעורה — אלא פּוֹל (סוג של שעועית רחבה).
יש לפוסקים דעות שונות לגבי הגודל המדויק של גריס:
- חכם עובדיה יוסף — כתם בגודל עיגול שקוטרו 20 מ"מ עדיין נחשב גריס.
- הר' מרדכי אליהו — קוטר 19 מ"מ.
- הר' ווזנר — בין 18 ל‑19 מ"מ.
- פסיקת חב"ד, על פי בעל התניא — קוטר בין 13 ל‑14 מ"מ.
איך מודדים בפועל
לנשים אמריקאיות יש "מתנה" — מטבע ה‑penny הוא בדיוק 19 מ"מ.
לנשים בארץ אין מטבע מתאים בדיוק:
- מטבע של שקל קצת קטן מגריס (מלבד לפי חב"ד שהוא גדול מגריס).
- מטבע של שני שקלים גדול מגריס.
לפעמים כתם נראה במעגל ואז קל להשוות אותו למטבע. לרוב הכתם אינו עיגול. אם האישה לא בטוחה אם הכתם גדול או קטן מגריס — תשאל שאלה.
הערה: כתם על משטח צבעוני (נדון בעז"ה בקרוב), או על משטח שאינו מקבל טומאה (ראי המאמר על מיקום בגוף), אינו מטמא אישה גם אם הוא גדול מגריס. לכן המצבים היחידים שבהם האישה מודדת כתם הם: כתם על בגד לבן, על העור, או על חפץ שמקבל טומאה.
הרחבת המקורות — מקור הקולא
במסכת נידה (נח ע"ב) למדים שאף שחכמים גזרו שאישה שמוצאת כתם דם נעשית נידה — אם יש מקור חלופי שאליו ניתן לתלות את הכתם, אומרים שהדם הגיע מהמקור החלופי, והאישה לא נידה.
אחד המקורות החלופיים שהמשנה מזכירה הוא כינה.
בזמן חז"ל הכינים היו נפוצות מאוד. הן היו על הגוף ועל המצעים. כשהורגים כינה, יוצא ממנה דם — ונותר כתם דם על המשטח שעליו נהרגה.
המשנה אומרת: אם אישה הרגה כינה, ולאחר מכן מצאה כתם דם — היא רשאית לתלות את הכתם בכינה ואינה נידה.
רבי חנינא בן אנטיגנוס מרחיב: כל אישה רשאית לתלות כתם דם בכינה, גם אם אין לה ידיעה על הריגת כינה. כי הכינים היו נפוצות עד כדי כך, שאנשים לא היו מבחינים שהרגו כינה. בלשון חז"ל: "אין לך מיטה שאין בה כמה טיפי דם של כינים".
הגדרת הגודל בגמרא
רבי חנינא ממשיך ומגביל את דבריו: לא ניתן לתלות כל גודל של כתם בכינה. אפשר לתלות רק כתם שגודלו גריס — הגודל שאפשר לצפות שיווצר מכינה הרוגה. הוא מסביר: גריס הוא בגודל פּוֹל.
יש מחלוקת נוספת בגמרא: כשאומרים שכל עוד הכתם בגודל גריס (ולא יותר) האישה אינה נידה — הכוונה לכתם שגודלו בדיוק גריס, או שצריך להיות קצת קטן מגריס?
- רב הונא — כתם בגודל גריס בדיוק כבר מטמא.
- רב חסדא — רק כתם קצת גדול מגריס מטמא; כתם שגודלו גריס בדיוק אינו מטמא.
פסיקת הראשונים והשולחן ערוך
כמעט כל הראשונים פסקו כרבי חנינא בן אנטיגנוס וכרב חסדא — גם אישה שלא הרגה כינה רשאית לתלות כתם דם בכינה, והגודל שמותר לתלות הוא גריס.
הרמב"ם הבין בכל זאת אחרת: למרות שזה הדין על משטח שאינו עור האישה (כמו בגד או רהיט), כתם על העור מטמא אישה בכל גודל.
השולחן ערוך פוסק כרוב הראשונים: אם אישה מצאה כתם דם, אף שאין לה ידיעה על הריגת כינה, אם הוא בגודל גריס או פחות — היא אינה נידה. השולחן ערוך מבהיר שגודל הגריס מקביל גם לגודל תשע עדשים.
הפוסקים בני זמננו — הגדרות מספריות
- הר' מרדכי אליהו — גריס הוא עיגול שקוטרו 19 מ"מ (לאמריקאיות, מטבע ה‑penny הוא בדיוק בגודל הזה).
- הר' ווזנר — בין 18 ל‑19 מ"מ.
- חכם עובדיה יוסף — בין 19 ל‑20 מ"מ.
- חב"ד מחמירים יותר — בעל התניא פסק שגריס הוא עיגול שקוטרו בין 13 ל‑14 מ"מ.
אבל הכינים בימינו לא מוציאות כל כך הרבה דם!
עולה השאלה: האם בימינו עדיין אפשר לתלות כתמי דם בגודל גריס בכינים, כשאנחנו יודעים שהכינים של זמננו לא מוציאות דם בכמות גדולה כמו פּוֹל?
החתם סופר מסביר: בכל זאת אפשר להמשיך לסמוך על הקולא הזו. כי זו הלכה שתיקנו חכמים — ולמרות שהסיבה כבר אינה קיימת, ההלכה ממשיכה לעמוד בעינה.