יש פה לא מעט מידע — ובכל זאת מומלץ לקרוא הכול, כי קשה להבין את ההלכה למעשה לנושא הזה בלי הרקע.

במאמר זה נבהיר מתי שבעה הנקיים יכולים להתחיל ביחס לתחילת הדימום — ובפרט למה אישה אשכנזייה מחכה חמישה ימים, וספרדייה ארבעה.

ודאי מוכר לכן הצורך לחכות ארבעה ימים (לספרדיות) או חמישה ימים (לאשכנזיות) לפני ביצוע הפסק טהרה. עכשיו נלמד למה זה נחוץ.

המקור — מתן תורה

כשעם ישראל קיבלו הוראות להתכונן למתן תורה, הם נצטוו להימנע מקרבת אישות לשלושה ימים. למה? לטובת הנשים.

גבר שחווה הוצאת זרע יש לו מעמד של בעל קרי — והוא נשאר טמא רק יום אחד. לכן כדי לקבל את התורה בטהרה, הגברים היו צריכים להימנע מיחסי אישות רק יום אחד.

אבל אישה שמקיימת יחסי אישות מקבלת מעמד של "פולטת שכבת זרע". זה אומר שההלכה מניחה שגוף האישה עלול לפלוט שכבת זרע חיונית. כל עוד הזרע חיוני, אם הגוף שלה פולט אותו — בידיעתה או שלא בידיעתה — נוצרת טומאה.

כמה זמן הזרע חיוני?

בגמרא יש מחלוקת על משך הזמן שהזרע נשאר חיוני. חכמים סוברים שזה חלון של 72 שעות, וכך פוסק השולחן ערוך. כלומר — לפי ההלכה, אחרי שעברו 72 שעות מהיחסים, לאישה כבר אין מעמד של "פולטת שכבת זרע".

לכן כדי שהנשים יקבלו את התורה במצב טהור, יחסי אישות נאסרו לשלושה ימים לפני מתן תורה.

למה הטומאה הזו קיימת?

אף שטומאה וטהרה הם מושגים אלוקיים שאי אפשר לתפוס במלואם בשכל אנושי, נראה לי שזה עוזר להבין את המושג של פולטת שכבת זרע אם נבין שכל סוגי הטומאה קורים כשיש אובדן פוטנציאל.

כשמדובר במוות, לא עלינו, סוג הטומאה החמור ביותר — אבדן הפוטנציאל הברור הוא חיים. בנידה — אובדן פוטנציאל של הריון. בעל קרי (ראי לעיל) — גם איבוד פוטנציאל (גם אם ההוצאה הסתיימה בהריון). וגם פולטת שכבת זרע — אם הגוף פולט זרע, יש סוג של אובדן פוטנציאל, גם אם, נניח, האישה השתמשה באמצעי מניעה ולא יכלה להיכנס להריון בכלל.

מה זה משנה היום?

היום, אחרי שמתן תורה כבר התרחש ואנחנו עדיין מחכות לבית המקדש השלישי, אפשר לשאול: מה ההבדל אם אישה היא פולטת שכבת זרע? למה משנה אם היא קיבלה את הסטטוס הזה של טומאה?

התשובה: סוג הטומאה הזה מפריע ליכולת של אישה לספור שבעה נקיים.

הקשר לשבעה נקיים

נבחן את המקורות:

"וְאִם טָהֲרָה מִזּוֹבָהּ וְסָפְרָה לָּהּ שִׁבְעַת יָמִים וְאַחַר תִּטְהָר" (ויקרא טו, כח)

הגמרא במסכת נידה (לז ע"א) מלמדת אותנו שרבי שמעון דרש הלכה מהמילה "ואחר" — "ואחר תטהר". הוא למד מזה שאישה שחוותה דימום רחמי יכולה לטבול רק אם שבעה הנקיים שלה היו רצופים, ללא הפסקה של טומאה.

דוגמה: אישה חוותה דימום רחמי, עשתה הפסק טהרה, וספרה שלושה ימים של שבעה נקיים — רק להתעורר ולגלות שהיא שוב מדממת. היא לא יכולה לחדש את הספירה אחרי הפסקת הדימום. אלא היא צריכה להתחיל לספור מחדש.

עכשיו — למדנו מדברי רבי שמעון שטומאה בגלל דם מבטלת את שבעה הנקיים של האישה. אבל הגמרא רוצה לברר אם גם סוגים אחרים של טומאה מבטלים את שבעה הנקיים — כמו טומאת פולטת שכבת זרע. במסכת נידה השאלה הזו עולה כמה פעמים, וברוב המקרים מצינו את הדעה שאכן פולטת שכבת זרע מפריעה לספירת שבעה הנקיים.

רוב הראשונים מסכימים שזו ההלכה, וכך פוסק השולחן ערוך.

ההשלכה המעשית

זה אומר שאישה לא יכולה להתחיל לספור שבעה נקיים עד שאין לה יותר מעמד של פולטת שכבת זרע. זה מבטיח ששבעה הנקיים שלה לא יופרעו על ידי פליטת זרע. הרעיון: אישה עלולה לפלוט זרע ללא ידיעתה, להפריע ללא משים לשבעה הנקיים שלה, ולטבול ביום הלא נכון, חס וחלילה.

כמה זמן בדיוק לחכות? מחלוקת השו"ע והרמ"א

לגבי כמה זמן בדיוק אישה צריכה לחכות בין יחסי אישות לבין ספירת שבעה נקיים, יש מחלוקת מרשימה בין השולחן ערוך לרמ"א, שמשתקפת בנוהג של ספרדים מול אשכנזים בימינו.

פסיקת השולחן ערוך

אישה שקיימה יחסי אישות, ולאחר מכן חוותה דימום רחמי, לא יכולה להתחיל לספור שבעה נקיים עד היום החמישי מאז היחסים. זה אומר שהיא יכולה לעשות הפסק טהרה ביום הרביעי.

דוגמה: אישה שקיימה יחסים במוצאי שבת רשאית לעשות הפסק טהרה ביום רביעי לפני שקיעה, ושבעה הנקיים שלה מתחילים ביום חמישי.

עם זאת — אישה שלא קיימה יחסי אישות, וחוותה דימום רחמי, צריכה רק לחכות לסיום הדימום. אז אם דיממה רק יומיים, היא יכולה לעשות הפסק טהרה מיד.

קולא נוספת של השו"ע

השולחן ערוך הולך עוד צעד הלאה עם קולא נוספת: גם אם אישה כן קיימה יחסי אישות, ואחר כך חוותה דימום, היא יכולה להוציא ידנית את הזרע, או לשבת באמבט חמים כדי להוציא את הזרע, ומיד לעשות הפסק טהרה.

פסיקת הרמ"א — שתי חומרות

הרמ"א מביא שתי חומרות בשם תרומת הדשן:

חומרה ראשונה — חמישה ימים

האישה צריכה לחכות עד היום השישי מהיחסים כדי להתחיל לספור שבעה נקיים. כלומר היא יכולה לעשות הפסק טהרה ביום החמישי.

הרמ"א מסביר את הסיבה: אם אישה קיימה יחסים בזמן בין השמשות (הזמן בין שקיעה לצאת הכוכבים), היא עלולה לחשוב בטעות שהיחסים התרחשו טכנית ביום, בעוד שלמעשה הם התרחשו בלילה — היום ההלכתי הבא. ואם זה המצב, היא תתחיל לספור את שבעה הנקיים יום אחד מוקדם מדי.

הערה: כמה יועצות הלכה ציינו שהמקרה של הרמ"א רלוונטי במיוחד בארצות אשכנז, שבהן בין השמשות נמשך כשעה, לעומת ארץ ישראל שבה הוא בערך 20 דקות.

חומרה שנייה — חמישה ימים גם בלי יחסים

גם כשלא היו יחסי אישות, האישה עדיין חייבת לחכות עד היום החמישי מתחילת הדימום כדי לעשות הפסק טהרה. הרמ"א מדגיש שאף שזו חומרה — זה מנהג ואישה לא צריכה לסטות מהמנהג.

הלכה למעשה

נשים ספרדיות

יכולות לעשות הפסק טהרה מהיום הרביעי מתחילת הדימום.

חכם עובדיה יוסף פוסק כפשט השולחן ערוך: אישה יכולה לספור את ארבעת הימים מהפעם האחרונה של יחסי אישות. למרות שרוב הנשים לא מקבלות הפסק טוב לפני היום הרביעי מתחילת הדימום בכל מקרה, יש בפועל הרבה נשים עם מחזורים קצרים — ואם הן ספרדיות, יכולות לספור את ארבעת הימים מהיחסים.

דוגמה: אישה ספרדייה שקיימה יחסים במוצאי שבת, דיממה ביום שני וביום שלישי — יכולה לעשות הפסק טהרה ביום רביעי לפני שקיעה.

אם הספרדייה הזו רצתה לנסות הפסק ביום שלישי (בהנחה שכל הדימום פסק), לפי חלק מהפוסקים היא הייתה רשאית לרחוץ פנימית ואז לעשות הפסק ביום שלישי. מאחר שהסתמכות על רחיצה פנימית להוצאת זרע הבעל היא נקודת מחלוקת בין הפוסקים — אישה צריכה להתייעץ עם פוסק לפני שהיא משתמשת בשיטה הזו.

נשים אשכנזיות

יכולות לעשות הפסק טהרה רק מהיום החמישי מתחילת הדימום.

זה נכון בין אם היא קיימה יחסים ממש לפני הדימום ובין אם לא. כל עוד היא ובעלה היו מותרים זה לזו לפני תחילת הדימום, היא חייבת לחכות 5 ימים.

עם זאת, אם היא ובעלה כבר היו אסורים — למשל אם עברה פעולה גינקולוגית שעשתה אותה נידה — היא סופרת את 5 הימים מהזמן שנעשתה נידה מהפעולה.

זה מידע קריטי לאישה שהתחילה לספור שבעה נקיים, וראתה כתם שביטל את שבעה הנקיים שלה. הש"ך מסביר שהיא לא צריכה לחכות עוד 5 ימים לפני שתעשה הפסק טהרה חדש. היא יכולה לעשות הפסק טהרה חדש בהקדם האפשרי. כי 5 הימים נספרים מהזמן שנעשתה אסורה לבעלה.

רחיצה פנימית (במטרה להוציא זרע כדי לאפשר הפסק טהרה מהר יותר) אינה רלוונטית לנשים אשכנזיות.

מתי אשכנזיה יכולה לקבל היתר לנהוג כספרדיה?

חשוב שנשים אשכנזיות יכירו במידה מסוימת את הפסיקה הספרדית. כי במקרים קיצוניים, עם פסק של רב, ייתכן שיינתן היתר לאישה אשכנזיה לנהוג בהתאם לפסיקה הספרדית. למשל:

אם אישה אשכנזית מרגישה שהיא בנסיבות מקילות, ופיזית היא יכולה לעשות הפסק טהרה לפני היום החמישי מתחילת הדימום — בוודאי שתפנה להכוונה הלכתית.