שמחה באבאיבבמאמר זה נתמקד בנושא המוך דחוק — בד בדיקה שהאישה מכניסה לפני שקיעה ומוציאה אחרי צאת הכוכבים, ביום שבו עשתה הפסק טהרה.
לא נמצא במשנה ולא בגמרא חיוב מפורש לבצע מוך דחוק. אבל בגמרא יש תיאור של משהו דומה לו, וממנו צמחה ההלכה.
הרקע מהגמרא
המשנה במסכת נידה מביאה מחלוקת באיזה יום אישה רשאית לעשות הפסק טהרה (כפי שעסקנו במאמר קודם). השאלה ביסודה: מאיזה רגע אפשר לומר שהפסק טהרה אכן מוכיח שהדימום הרחמי פסק?
הרעיון הוא שאם ההפסק נעשה קרוב מדי לתחילת הדימום, נשאר חלון זמן גדול מדי בין ההפסק לבין הטבילה — ייתכן שבחלון הזה היה דימום בלי שהאישה הייתה מודעת לו.
רבי יהודה סובר שאישה רשאית לעשות הפסק טהרה רק מזמן מנחה של היום השביעי מתחילת הדימום.
הגמרא מקשה על דבריו: גם אם תעשה הפסק בצהריי היום השביעי — עדיין ייתכן שתדמם בין שעת ההפסק לבין השקיעה. בדיוק כפי שהפסק בבוקר משאיר חלון עד השקיעה, גם הפסק בצהריים — אמנם חלון קטן יותר, אבל חלון.
הגמרא מציגה את ההקשיה כך: שיטת רבי יהודה הייתה הגיונית רק במצב אחד — אם "יָדְעָה בֵּין עֵינֶיהָ כָּל בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת", כלומר אם האישה תחזיק את בד הבדיקה במקומו לכל אורך בין השמשות. הגמרא מציעה את הרעיון הזה כאבסורד — מובן שאישה לא יכולה לבדוק את עצמה כך.
הרשב"א הופך את האבסורד לפתרון
הרשב"א לוקח את אותו רעיון של "ידעה בין עיניה" ויוצק אותו לתוך המוך דחוק. הוא אומר: אכן יש חלון זמן שבו אנחנו רוצים לוודא שלאישה לא היה דימום — בין שקיעה לצאת הכוכבים. וזה אכן אפשרי. אפשרי באמצעות מוך דחוק: בד בדיקה שמוכנס לפני שקיעה ומוצא רק אחרי צאת הכוכבים.
הטור לא מזכיר מוך דחוק כלל. הבית יוסף (מחבר השולחן ערוך) מביע פליאה איך הטור השמיט את הרעיון הזה. הבית יוסף כותב שהרעיון של הרשב"א — שאישה תניח מוך דחוק משקיעה עד צאת הכוכבים — יקר במיוחד בעיניו.
פסיקת השולחן ערוך — שני מצבים שונים
השולחן ערוך מבחין בפסק שלו בין שני מצבים:
1. אישה שדיממה רק יום אחד
אישה שדיממה רק יום אחד ורוצה לעשות הפסק טהרה באותו יום — חייבת לעשות מוך דחוק. אם לא עשתה — אינה רשאית להתחיל לספור שבעה נקיים מהמחר.
חידוש של הרמ"א: אישה שדיממה יום אחד והשמיטה את המוך — בדיעבד, רשאית להתחיל לספור שבעה נקיים, בתנאי שהפסק הטהרה נעשה סמוך לשקיעה. אם ההפסק נעשה בשחרית (כלומר בבוקר) — אינה רשאית להתחיל את הספירה. לא ברור אם השולחן ערוך מסכים עם החידוש של הרמ"א.
2. אישה שדיממה יומיים או יותר
לגבי אישה שדיממה יומיים או יותר, השולחן ערוך מתאר את הצורך במוך באופן ייחודי ושונה: "לעולם ילמד אדם בתוך ביתו שתהא האישה... מוך דחוק לה ויהיה שם כל בין השמשות."
לא ברור אם השולחן ערוך רואה את המוך דחוק במצב הזה כחיוב גמור. כלומר: אם השמיטה את המוך, האם חייבת לעשות אחד למחרת ולדחות את שבעת הנקיים, או רשאית להתחיל לספור מיד? רוב הפוסקים, ובכלל זה הר' ווזנר וחכם עובדיה יוסף, סבורים שהשולחן ערוך רואה את המוך דחוק כמצווה — אבל לא לעיכובא. כלומר: אם האישה לא עשתה מוך, בכל זאת רשאית להתחיל את הספירה.
הלכה למעשה — איך עושים מוך דחוק
ביום שבו האישה עושה הפסק טהרה, היא גם עושה מוך דחוק: היא מכניסה בד בדיקה ומשאירה אותו בפנים לכל אורך בין השמשות.
- אם ההפסק נעשה כמה דקות לפני שקיעה — היא יכולה להכניס את המוך מיד אחרי ההפסק, ולהוציאו אחרי צאת הכוכבים.
- אם ההפסק נעשה מוקדם יותר — היא צריכה לזכור להכניס את המוך דקה‑שתיים לפני שקיעה, ולהוציאו אחרי צאת הכוכבים.
חשוב מבחינה בריאותית: אסור שהמוך יישאר במקום זמן ארוך מהנדרש.
כשקשה — לא לוותר על הבריאות
- אם אישה מתקשה לבצע מוך — תבקש הכוונה הלכתית. לרוב יינתן היתר לוותר עליו. אישה אחרי לידה מקבלת בדרך כלל היתר לא לעשות מוך.
- אם אישה שכחה את המוך, או אפילו השמיטה אותו במכוון בלי הכוונה — בדיעבד, היא בכל זאת רשאית להתחיל לספור שבעה נקיים.
- אם אישה צריכה לבחור בין לוותר על המוך לבין להישאר עם המוך זמן ארוך מהנדרש (לדוגמה: היא יודעת שתהיה באמצע נסיעת אוטובוס ארוכה במהלך בין השמשות, בלי אפשרות להוציא את המוך) — תוותר על המוך, כדי לא לפגוע בגוף.
שימי לב: אם האישה דיממה (לא הוכתמה) רק יום אחד, היא חייבת לעשות מוך. אם בכל זאת לא עשתה — כל עוד הפסק הטהרה נעשה אחרי מנחה קטנה, היא רשאית להתחיל לספור שבעה נקיים מהמחר.
בין השמשות — כמה זמן בדיוק?
יש דעות שונות לגבי זמן השקיעה וצאת הכוכבים, וכפועל יוצא — דעות שונות לגבי משך בין השמשות וכמה זמן המוך צריך להיות במקום. רוב האחרונים סבורים שבין השמשות הוא בין 13 ל‑18 דקות.
אלא אם כן את יודעת שהמשפחה שלך הולכת לפי דעה מצומצמת לגבי בין השמשות (כמו של הרמב"ם או של החזון איש) — את יכולה פשוט להסתמך על הזמנים הכתובים בלוח זמנים מקומי או בלוח אינטרנטי, כמו לוח חב"ד.