שמחה באבאיבסימן קצ"ו הוא הפרק שבו ההלכה מפרטת בדיוק איך אישה עוברת מדימום לטהרה — הפסק טהרה, מוך דחוק, שבעה נקיים וטבילה.
בימינו כל אישה שחווה דימום רחמי חייבת לספור שבעה נקיים, כפי שהתורה אומרת על הזבה:
"וְאִם טָהֲרָה מִזּוֹבָהּ וְסָפְרָה לָּהּ שִׁבְעַת יָמִים וְאַחַר תִּטְהָר"
בסימן זה ההלכה מפרטת בדיוק איך אישה עושה את זה.
תחילת התהליך — הפסק טהרה
לפני שאישה מתחילה לספור שבעה נקיים, היא חייבת לעשות הפסק טהרה, כפי שמופיע בשולחן ערוך.
הסיבה שאישה חייבת לעשות הפסק טהרה היא לוודא שכל הדימום פסק. אישה נעשית טמאה ברגע שדם יוצא מהרחם — גם לפני שהיא רואה אותו בחוץ. כלומר, גם אם אישה חושבת שהדימום פסק כי היא לא רואה יותר דם בחוץ, אם דם עדיין יוצא מהרחם — היא לא יכולה להתחיל לספור שבעה נקיים. הפסק הטהרה מאפשר לה לוודא שהדם כבר לא יוצא מהרחם.
מחלוקת דאורייתא או דרבנן
יש מחלוקת בין הפוסקים אם החובה לעשות הפסק טהרה היא דאורייתא או מדרבנן. ייתכן שהמחלוקת קיימת כי בניגוד לחובה לספור שבעה נקיים, החובה לעשות הפסק טהרה לא מופיעה במפורש בפסוקים.
מעשית, ההלכה מתייחסת להפסק טהרה כחובה דאורייתא. כלומר, אם אישה לא עשתה הפסק טהרה — שבעת הנקיים והטבילה שלה אינם תקפים, והיא צריכה לעבור את כל תהליך הטהרה מההתחלה.
ולמה זה משנה אם הפסק טהרה דאורייתא או דרבנן?
יש שני יישומים מעשיים עיקריים:
יישום ראשון — חלופת החתם סופר
במצב חריג ביותר, אישה עשויה לקבל היתר לעשות את החלופה של החתם סופר להפסק טהרה. אני לא אסביר את פרטי החלופה, כי היא מקובלת רק על חלק מהפוסקים. וגם הפוסקים שמקבלים אותה — מקבלים רק במצבים קיצוניים מאוד. לא ניתן להסתמך על החלופה הזו ללא פסק מפורש של רב.
חשוב לדעת: אם לאישה יש פצע ואינה מצליחה להגיע להפסק נטול דם, או אם מסיבה אחרת בלתי אפשרי לה לעשות הפסק — שלא תניח שאבדה כל תקווה. שתפנה לרב או יועצת להכוונה.
זה למעשה עיקרון מפתח בכל גוף ההלכה — ובמיוחד בטהרת המשפחה: אם את מנסה לשמור את ההלכה, ומשהו לא עובד כמו שצריך — תשאלי שאלה. כפי שכתוב במסכת אבות:
"לֹא הַבַּיְשָׁן לָמֵד, וְלֹא הַקַּפְּדָן מְלַמֵּד"
המשמעות: אין צורך להתבייש לשאול שאלות, ככה לומדים. (ואם האדם שאת שואלת אותו כועס שהטריחו אותו בשאלות — לכי למצוא מורה אחר, כי "לא הקפדן מלמד"! אם המורה קפדן מדי, ההוראות שלו לא נקלטות.)
יישום שני — בן נידה
כשנולד ילד לאישה שנכנסה להריון בזמן שהייתה נידה, למרות שלזה אין השלכות הלכתיות על מעמד הילד, הגמרא אומרת לנו שהילד מושפע רוחנית ויש לו מעמד של "בן נידה" — שמקושר לתכונות אופי שליליות.
זה אומר שבחוגים מסוימים, בעלי תשובה לא נחשבים לשידוך בגלל החשש שהמעמד הרוחני הזה משפיע לרעה על אופיים.
הר' משה פיינשטיין זצ"ל כתב תשובה מרתקת בנושא הזה. הוא אמר: אם אנחנו רואות שלבעלי או בעלות התשובה האלה יש דווקא תכונות אופי טובות, אנחנו יכולים להניח שלמעשה הם לא בקטגוריה של "בן נידה".
איך זה יכול להיות?! הרי האמא שלהם לא שמרה טהרת המשפחה! היא הייתה בוודאי נידה!
הוא מסביר שהאמא בוודאי טבלה באוקיינוס או בגוף מים כשר אחר ללא כוונה לפני שנכנסה להריון. אבל מה לגבי הפסק טהרה?! — אומר הר' משה שכאן אנחנו רואים את התוקף של דעת הפוסקים שהפסק טהרה הוא דרבנן.
כמובן: הר' משה דיבר במסגרת לימוד זכות, ולא אמר שמעשית אנחנו יכולים להתייחס להפסק טהרה כאל דרבנן.
הלכה למעשה
לפני שמתחילים לספור שבעה נקיים, אישה חייבת לעשות הפסק טהרה.