סימן ק"צ — הפרק על כתמים — מורכב מהרבה פרטים שמשפיעים זה על זה. במאמר זה נסכם את כל ההלכות העיקריות, מהיסוד עד הקריטריונים המעשיים, כדי לתת תמונה אחת ברורה.

1. מן התורה: רק הרגשה + דם

מן התורה, אישה נעשית נידה רק אם חוותה הרגשה משמעותית הלכתית (ראי המאמר על הרגשה לפרטים) ורואה כל כמות של דם. אבל חכמים גזרו שגם אם האישה לא חוותה הרגשה, אם היא מוצאת כתם דם — היא נעשית נידה. הגיון הגזירה: ייתכן שהאישה לא הבחינה בהרגשה, אבל היא הייתה.

2. ששת הקריטריונים לכתם המטמא

חכמים, כשתיקנו את גזירת הכתמים, כללו בה כמה תנאים. כלומר — לא כל כתם מטמא, אלא רק כתם שעומד בכל הקריטריונים:

א. גודל

הכתם גדול מגריס (ראי המאמר על גריס).

ב. צבע

הכתם בצבע טמא: אדום, שחור, ורוד, חלק מהכתומים, וחלק מגווני החום (ראי המאמר על צבעים).

ג. משטח לבן

הכתם נמצא על משטח לבן. כתם על משטח צבעוני אינו מטמא.

ד. משטח שמקבל טומאה

הכתם נמצא על משטח שמקבל טומאה (ראי המאמר על מקבל טומאה).

ה. מיקום

הכתם נמצא במקום שבאופן סביר הדם יכול היה להגיע מהרחם. למשל אם אישה מצאה כתם על הכתף שלה — בדרך כלל אין חשש שהיא נידה. (יוצא דופן: אם עשתה התעמלות וכדומה.)

ו. אין מקור חלופי

לא ניתן לתלות את הכתם במקור שאינו רחמי. למשל אם אישה מוצאת כתם, אבל יודעת שיש לה פצע מדמם שאליו ניתן לתלות את הכתם — בדרך כלל הכתם נתלה בפצע, והיא אינה נידה. הקולא הזו תלויה בכמה משתנים — לכן עדיף לפנות להכוונה הלכתית.

3. הכתמה כבדה — האם זה כתם או דימום?

לפעמים אישה חווה הכתמה כבדה, ולא ברור אם מדובר בכתם הלכתי או בדימום הלכתי. קריטי להבחין בין השניים, כי שש הקולות הנ"ל חלות רק על כתמים, לא על דימום.

דוגמה: אישה במחזור חודשי לא יכולה להגיד: "אני לא נידה כי לבשתי פד שחור ובגדים שחורים — כל הדם על משטח צבעוני." כי אם היא באמת מדממת ולא מכתימה — אנחנו מניחים שהייתה לה הרגשה, גם אם לא הבחינה. בניגוד לאישה שראתה כתם דם על תחתון שחור — היא אינה נידה.

שני קריטריונים להבחנה

כדי להבחין בין כתם הלכתי לדימום הלכתי, נלקחים בחשבון שני גורמים:

א. הרגשה — אם האישה חוותה הרגשה וראתה כתם אדום, היא נידה גם אם זה רק כתם, ללא קשר לגודל או למשטח.

ב. כמות הדם — יש פערים גדולים בין הפוסקים בנושא:

מאחר שאין תשובה אחת שמתאימה לכולן, אישה צריכה להכוונה הלכתית במקרה שלא בטוחה אם מדובר בדימום או בהכתמה.

4. שלוש סיטואציות שבהן מניחים הרגשה

הגמרא מפרטת מספר נסיבות שבהן אנחנו מניחים שאישה חוותה הרגשה — גם אם היא אומרת שלא הבחינה בכלום:

א. ביצוע בדיקה

אם עשתה בדיקה.

ב. יחסי אישות

אם קיימה יחסי אישות.

ג. אחרי השתנה

אם השתינה. (זה נתון למחלוקת בין אשכנזים לספרדים.)

החשש בכל אחד מהמצבים האלה: התחושות שמלוות את הפעולות האלה עלולות להסוות את ההרגשה.

לכן — מצבים מעשיים

- אשכנזייה — נידה. - ספרדייה — אינה נידה.