לפי דין תורה, אישה נעשית נידה רק כשיש הרגשה. במאמר זה נלמד שלושה מקרים שבהם ההלכה מניחה שכן הייתה הרגשה — גם אם האישה לא שמה לב אליה.

תזכורת: סימן הכתמים מכיל פרטים רבים שמשפיעים זה על זה. עד שלא נסיים את כולו ויהיה בידינו כל המידע — לא להסיק מסקנות לגבי מצבים אמיתיים. אם תתעורר שאלה, גם אם נדמה שכבר עסקנו בה — לפנות להכוונה הלכתית.

עד עכשיו למדנו — שישה תנאים לכתם המטמא

  1. הכתם גדול מגריס.
  2. הכתם נמצא על משטח שמקבל טומאה.
  3. הכתם נמצא על משטח לבן.
  4. הכתם נמצא על איבר/בגד שאליו דם רחמי יכול להגיע.
  5. הכתם בצבע בעייתי (גוונים רבים של חום אינם בעייתיים).
  6. אי אפשר לתלות את הכתם במקור לא רחמי.

ולמדנו גם: הלכות הכתמים חלות על כתמים — לא על דימום. ההבחנה בין השניים תלויה בשני פרמטרים:

  1. נוכחות או היעדר הרגשה
  2. כמות הדם

שלושה מקרים — הרגשה מוסווית

ראינו שאם הייתה הרגשה הלכתית משמעותית, כל דם שהאישה רואה נחשב דימום הלכתי, לא כתם. יש שלוש סיטואציות שבהן מניחים שהאישה חוותה הרגשה — גם אם היא עצמה לא הבחינה בה:

  1. כשהכתם נמצא על בד בדיקה שהוכנס פנימה — או על כל חפץ אחר שהוכנס לנרתיק (טמפון, דיאפרגמה, מתמר אולטרסאונד).
  2. כשהכתם נמצא מיד אחרי קיום יחסי אישות.
  3. כשהכתם נמצא מיד אחרי השתנה. (המקרה האחרון נתון למחלוקת בין אשכנזים לספרדים.)

המכנה המשותף לשלושת המצבים הוא חשש שתחושות אחרות הסוו את ההרגשה — היא יכלה לקרות, אבל האישה לא בהכרח שמה לב.

כתם על בד בדיקה או על חפץ פנימי

אם אישה מצאה כתם אדום על בד בדיקה, או על כל דבר אחר שהוכנס פנימה — היא נידה.

אם יש לה סיבה לחשוד שהכתם הגיע מפצע — תשאל שאלה הלכתית.

כתם מיד אחרי יחסים

אם נמצא כתם אדום בסמיכות ליחסים — האישה נידה. השאלה המעשית היא: עד כמה זמן נחשב "מיד"?

לכן, אם אישה מוצאת כתם בסמיכות ליחסים — תשאל שאלה.

אם הבעל מצא דם

אם בעלה מצא דם על איבר הזכרי שלו אחרי היחסים — גם אם זה לא היה מיד, היא בכל זאת נידה. כי לכתם הזה יש מעמד הזהה לכתם על בד בדיקה. אם יש סיבה לחשוד שהדם מפצע — לשאול שאלה.

כתם מיד אחרי השתנה

אישה ספרדייה

הכתם נחשב לכתם רגיל וזוכה לקולות הרגילות. למשל, אם הכתם נמצא על נייר טואלט — היא לא נידה לפי רוב הפוסקים, כי נייר טואלט אינו מקבל טומאה.

אישה אשכנזייה

אם ניגבה מיד אחרי השתנה — היא נידה. אם המתינה לפני שניגבה — היא לא נידה. יש מחלוקת כמה זמן צריך לעבור:

הלכה למעשה

אם אישה אשכנזייה השתינה, ניגבה מבלי להמתין כלל, ומצאה כתם דם — היא נידה. אם יש סיבה לחשוד שהדם מפצע, לשאול שאלה. אם המתינה זמן מסוים אך לא בטוחה כמה — תשאל שאלה.

הרחבת המקורות

הגמרא במסכת נידה (נז ע"ב) מתארת שלוש סיטואציות שבהן חוששים שאישה חוותה הרגשה אך לא הבחינה בה: בזמן בדיקה פנימית, בזמן יחסים, ובזמן השתנה.

לגבי כתם שנמצא על בדיקה

הבית יוסף דן בראשונים שסוברים שדם בכל גודל על בד בדיקה מטמא. אבל הוא לא מזכיר את הסברה של הגמרא שעצם הבדיקה מסווה את ההרגשה. במקום זאת הוא מסביר שבדיקה פנימית קרובה כל כך לרחם, שזה כמעט ודאי שהדם הגיע מהרחם — בניגוד לכתם שנמצא על שמלה, למשל.

השולחן ערוך פוסק: דם בכל גודל על בדיקה פנימית — מטמא.

לפי הכרתי ופלתי, סדרי טהרה, חוות דעת, שולחן ערוך הרב וטהרת הבית — היא נידה ספק דאורייתא. לפי ערוך השולחן ודרכי טהרה — היא נידה דאורייתא.

במבט ראשון נראה שאין הבדל גדול בין נידה דאורייתא לנידה ספק דאורייתא. במצבים רגילים אין כאן הבדל מעשי: היא אסורה לבעלה. אבל במצבים קיצוניים זו הבחנה קריטית. הרמב"ם כותב שכאשר יש ספק בעניין מסוים, הספק עצמו הופך את הדין לדרבנן. וכשמדובר בדין דרבנן, יש מקום לפוסקים למצוא קולות.

לגבי כתם שנמצא מיד אחרי יחסי אישות

המשנה במסכת נידה (יד ע"א) מתארת את ה"שיעור" — את משך הזמן של "מיד". יש שם מחלוקת:

שני האומדנים מתארים פרק זמן קצר יחסית, אבל הראב"ד כותב שאיננו בקיאים במידות האלו ולכן צריך להחמיר. "מיד" הוא כל זמן שקרוב ליחסים.

ראשונים אחרים סוברים ש"מיד" הוא פרק זמן קצר בהרבה, קרוב ללשון הגמרא.

השולחן ערוך פוסק: "מיד" הוא הזמן שלוקח להוציא בד בדיקה מתחת לכר ולבדוק. הרמ"א פוסק כראב"ד: כל עוד הדם נמצא בסמיכות ליחסים — האישה נידה.

מובן שעולה השאלה: עד כמה זמן זה "סמוך"?

לגבי כתם שנמצא מיד אחרי השתנה

זהו סימן שלם בפני עצמו. נכנס לכל הפרטים בעז"ה כשנגיע לשם.