כדי לדעת אם כתם מטמא אישה, יש שישה תנאים שצריכים להתקיים. אבל לפני שמיישמים את הקריטריונים האלה — צריך קודם לוודא שמדובר בכתם הלכתי, ולא בדימום הלכתי. במאמר זה נלמד את ההבחנה הזו, דרך שלוש השיטות בני זמננו על הרגשה.

הלכה למעשה — סיכום עד כאן

עד עכשיו למדנו ששישה תנאים חייבים להתקיים כדי שכתם יטמא אישה:

  1. הכתם גדול מגריס.
  2. הכתם נמצא על משטח שמקבל טומאה.
  3. הכתם נמצא על משטח לבן.
  4. הכתם נמצא על/ליד איבר שאליו דם רחמי יכול להגיע.
  5. הכתם בצבע בעייתי.
  6. לא ניתן לתלות את הכתם במקור שאינו רחמי.

אבל לפני הכול — כתם או דימום?

במקרה שאישה מצאה כתם, לפני שהיא בוחנת את הקריטריונים האלה — עליה לוודא שמדובר בכתם הלכתי, ולא בדימום הלכתי.

מה זה אומר? בהלכה יש דימום ויש כתם. כפי שעסקנו, ההלכות שלהם שונות. הרבה מהקולות שלמדנו חלות רק על כתמים, לא על דימום.

דוגמה חשובה: אישה במחזור החודשי לא יכולה להגיד: "אני לא נידה כי לבשתי פד שחור ובגדים שחורים, אז כל הדם נמצא על משטח צבעוני." זה כי אם אישה באמת מדממת (לא מכתימה) — אנחנו מניחים שהיא חוותה הרגשה, גם אם היא לא שמה לב. בניגוד לאישה שראתה כתם דם על תחתון שחור — היא אינה נידה.

איך מבחינים בין כתם לדימום?

מעשית, שני גורמים עוזרים לנו להבחין:

א) חוויה של הרגשה

אם אישה חוותה הרגשה משמעותית הלכתית, וראתה דם אדום — זה דימום, לא כתם. לכן היא נידה ללא קשר לגודל הכתם או למשטח שעליו נמצא.

יש לפוסקים גישות שונות להגדרה של הרגשה משמעותית הלכתית. אם הכתם מלווה בתחושה גופנית מסוימת — האישה תשאל שאלה אם התחושה הזו נחשבת הרגשה.

ב) גודל הכתם

גם כאן יש גישות שונות מאוד:

אם אישה מוצאת כתם גדול במיוחד ולא בטוחה אם זה כתם או דימום — תשאל שאלה.

הרחבת המקורות — מקור ההרגשה

"וְאִשָּׁה כִּי-תִהְיֶה זָבָה, דָּם יִהְיֶה זֹבָהּ בִּבְשָׂרָהּ — שִׁבְעַת יָמִים תִּהְיֶה בְנִדָּתָהּ" (ויקרא טו, יט)

שמואל מלמד אותנו בגמרא שהמילה "בִּבְשָׂרָהּ" — מילולית "בבשרה" — מלמדת אותנו שאישה נעשית נידה מן התורה רק אם הייתה לה "הרגשה" בגוף, ממש לפני יציאת הדם.

הפוסקים הציעו שלושה הסברים לאיזו תחושה בדיוק נחשבת הרגשה:

1. פתיחת פי המקור

תחושה של פתיחת הרחם לפני שחרור הדם (מוזכר בפתחי תשובה).

2. זעזוע הגוף

תחושת רעד או זעזוע (מוזכר ברמב"ם).

3. זיבת דבר לח

תחושת זרימת נוזל (מוזכר בנודע ביהודה).

ההרגשות בימינו

שתי ההרגשות הראשונות כמעט ולא נשמעות היום. אבל ההרגשה השלישית — זיבת דבר לח — נראית די נפוצה.

לרבנים שונים יש גישות שונות להרגשה הזו:

המציאות — רוב הנשים לא חוות

עלינו להתמודד עם העובדה שהרוב המוחלט של הנשים בימינו אינן חוות אף אחת מההרגשות האלה ממש לפני המחזור.

(שימו לב — אם הן לא קורות ממש לפני הדימום, הן לא נחשבות הרגשה.)

לכן יש שלוש גישות עיקריות לתופעה הזו:

שלוש השיטות

1. שיטת הרב שלמה לוי

נשים בימינו לא מבחינות בהתרחשות של הרגשה. אבל היא קורית. לכן גם אם אישה אומרת שלא הייתה לה הרגשה — אנחנו מניחים שהייתה לה אחת, גם אם ראתה רק כתמים.

2. שיטת הציץ אליעזר

נשים כן מבחינות בהרגשות. אבל המילים שיש לנו לתאר תחושות גופניות לא תואמות את המילים של הפוסקים. לכן כשאישה במחזור — התחושות שמלוות את המחזור שלה נחשבות הרגשה. אבל אם חוותה רק הכתמה — אנחנו לא מניחים שבוודאות הייתה לה הרגשה.

3. שיטת הר' ורהפטיג

נשים בימינו בכלל לא חוות הרגשות. לכן אלא אם כן אישה מתעקשת שהייתה לה הרגשה — אנחנו מניחים שלא הייתה.