שמחה באבאיבהמשנה במסכת נידה (נט ע"ב) מביאה מחלוקת לגבי אישה שהשתינה וגילתה דם בכלי שהשתינה לתוכו.
המחלוקת בין רבי מאיר לרבי יוסי
רבי מאיר אומר שצריך להבחין בין אישה שישבה בזמן ההשתנה לבין אישה שעמדה:
- ישבה — אינה נידה.
- עמדה — נידה.
רבי יוסי סובר שבין אם ישבה ובין אם עמדה — אינה נידה.
ההסבר של הגמרא
הגמרא מסבירה את שיטת רבי מאיר: אם האישה ישבה, ברור שכל דם שנמצא הגיע מדרכי השתן — לא מהרחם. אבל אם עמדה, אנחנו חוששים שהשתן זרם אחורה לכיוון הרחם וגרר איתו דם רחמי.
הגמרא מסייגת ששיטת רבי מאיר באישה שישבה תקפה רק עם שני תנאים נוספים:
- היא ישבה על שפת הכלי.
- השתן ירד בזרם רציף.
פסיקת ההלכה
הגמרא מבהירה שההלכה כרבי יוסי. אבל הראשונים נחלקים מה בדיוק התכוון רבי יוסי:
לפי הרמב"ם
רבי יוסי סבור שבכל מצב — אם אישה השתינה ומצאה דם בכלי, אינה נידה.
לפי הרא"ש
רבי יוסי דרש "חדא לטיבותא" — תנאי אחד לטובה כדי לטהר את האישה: או שישבה, או שעמדה והשתן ירד בזרם רציף. אם אף אחד מהתנאים האלה לא קיים — תהיה נידה.
לפי רבנו חננאל
רבי יוסי דרש ארבעה תנאים כדי לטהר את האישה:
- ישבה
- ישבה על שפת הכלי
- השתן ירד בזרם רציף
- הדם נמצא יחד עם השתן, ולא בדופן הכלי
פסיקת השולחן ערוך והרמ"א
השולחן ערוך פוסק כרמב"ם: אם אישה מוצאת דם בשתן — אינה נידה.
הרמ"א מביא את שיטת הרא"ש, אבל בסופו של דבר פוסק להחמיר כרבנו חננאל: רק אם כל ארבעת התנאים מתקיימים, האישה אינה נידה.
הלכה למעשה היום
מעשית, אישה אשכנזייה שמוצאת דם אחרי השתנה — לא עוברת על ארבעת התנאים אחד אחד. זאת ממספר סיבות:
הסיבה הראשונה — אבדן הבקיאות
סדרי טהרה כותב שבימינו אנחנו לא מומחים בהגדרה של "זרם רציף". לכן אי אפשר להעריך את התנאי הזה.
הסיבה השנייה — שינוי הסביבה
בימינו נשים לא משתמשות בעציצים (סירים), שהיו מקבלי טומאה. אסלות, שמחוברות לקרקע, אינן מקבלות טומאה.