שמחה באבאיבהלכה למעשה — סיכום השלבים
אישה שרוצה להיטהר אחרי דימום רחמי:
- מחכה להפסקת הדימום.
- עושה הפסק טהרה. עליה לוודא שההפסק נעשה לא מוקדם מהיום הרביעי (לספרדיות) או החמישי (לאשכנזיות) מתחילת הדימום.
- עושה מוך דחוק (אלא אם יש סיבה הלכתית שלא, על פי הכוונה הלכתית).
- מתחילה לספור שבעה נקיים ביום שאחרי יום הפסק הטהרה. היא עושה זאת על ידי בדיקות, ועל ידי שמירת התודעה שהיא סופרת את שבעה הנקיים.
ועכשיו השאלה — איזה צבע על בד הבדיקה מקובל?
צבעים מקובלים
לבן, צהוב, ירוק, כחול, אפור (לא שחור), ובז'.
צבעים בעייתיים
אדום, ורוד, שחור.
צבעים שדורשים מומחיות של רב
חום, כתום, סגול.
אישה יכולה לנסות הפסק כשרואה שאין אדום
אישה יכולה לנסות לעשות הפסק טהרה ברגע שהיא רואה שאין יותר אדום או ורוד (כל עוד עברו ארבעה או חמישה הימים הנדרשים — ראי לעיל ובמאמר על פולטת שכבת זרע).
זה אומר שאף שאישה עשויה להמשיך לראות הפרשות חומות אחרי שהמחזור שלה נגמר, היא בכל זאת יכולה לנסות הפסק טהרה. כי גוונים רבים של חום מותרים בהפסק טהרה לפי הרבה דעות. היא לא צריכה לחכות לראות הפרשה לבנה כדי לנסות לעשות הפסק טהרה. היא יכולה במקום זאת לעשות הפסק ולשאול את הרב שלה אם הוא תקף.
בקי במראות — חשוב לבחור נכון
כשמביאים עדים לרב, קריטי שהרב יהיה בקי בתחום הזה — "בקי במראות". זה כי רב פחות מנוסה יחמיר יותר, ויפסול בדיקה שלא לצורך, כשרב מנוסה יותר היה מבין שהיא בסדר.
חשוב גם להבין שיש מסורות שונות מאוד בין הרבנים השונים לגבי איזה גוונים מותרים. למשל, יש רבנים שיש להם מסורת שאוסרת הרבה גוונים של חום, בעוד שלרבנים אחרים יש מסורת שמתירה כמעט את כל גווני החום.
מתי שווה לחפש רב אחר?
אם אישה מבחינה שהרב תמיד אומר שהבדיקות שלה בצבע בעייתי — ייתכן שכדאי למצוא רב אחר שאליו תביא את הבדיקות. במיוחד נכון אם זה גורם לה ולבעלה תסכול. למשל:
- אם הפסיקה של הרב גוררת מספר ימי נידה נוספים כי הוא ממשיך לפסוק שההפסק שלה לא טוב, גם אם הוא בכלל לא אדום או ורוד.
- אם אישה מוצאת צבעים מסופקים באמצע שבעה הנקיים ומגלה שהיא צריכה להתחיל לספור מחדש.
- אם האישה או בעלה עוברים תקופה קשה — כמו טיפולי פוריות — ויש להם צורך רגשי מוגבר בזמן מותר ארוך יותר.
עיקרון של פסיקה — לאחר רב אחד
יש עיקרון כללי שאחרי שרב אחד נתן את פסקו, השאלה לא יכולה להיות מובאת לפני רב אחר. אבל אם הרב השני יודע שהשאלה כבר נפסקה על ידי רב אחר — אז זה בסדר לבקש דעה שנייה.
בקי במראות צריך להיות מכיר מומחים אחרים בתחום באזור, ולהיות מסוגל ומוכן להפנות זוג למישהו עם מסורת מקילה יותר אם הזוג מבקש.
הרחבת המקורות — איזה צבעים מותרים בכלל?
נתחיל מהמשנה במסכת נידה שמלמדת אותנו שמדאורייתא יש רק חמישה גוונים של צבעים בעייתיים! ארבעה סוגי אדום, ושחור, שהגמרא אומרת שפעם היה אדום והדהה לשחור. כל גוון אחר של דם נחשב טהור מדאורייתא.
בגמרא מצינו כמה חכמים, כמו עולא, שנמנעו מלהסתכל על דם בבדיקות כי לא יכלו להבחין בין צבע בעייתי לצבע מותר.
הרא"ש מלמד שאף שהגמרא לא מזכירה איסור מפורש להבחין בין אדומים שונים, אפשר ללמוד מכך שבימינו אנחנו כבר לא בקיאים בזה. לכן כל אדום או צבע עם גוון אדמדם ייחשב בעייתי, כי אולי הוא מכיל אחד מהגוונים הטמאים.
אין ראשונים שחולקים על הרא"ש.
פסיקת השו"ע — הצבעים המותרים
הטור אומר שיש רק שני צבעים מותרים: לבן וירוק. הוא מסביר ש"ירוק" מתייחס לכמה גוונים: צבע של כרישה, צבע של אתרוג (כלומר צהוב), צבע של שעווה, צבע של זהב, וצבע של חלמון של ביצה.
הערה: הרבנית בת שבע רוט מציינת שחלמוני ביצים של תרנגולות שגדלות בטבע הם בגוון די כהה של כתום.
הבית יוסף מסביר שכאשר הטור אמר שרק ירוק ולבן מותרים, כוונתו הייתה: כל הצבעים שאין בהם אדום מותרים.
וכך פוסק השולחן ערוך — לבן וירוק מותרים. בדומה לטור, השו"ע מסביר ש"ירוק" כולל גוונים שונים של צהוב.
הרמ"א מוסיף — גם כחול מותר.
חום — מחלוקת של אחרונים
חום הוא צבע שלא מוזכר עד תקופת האחרונים. יש מחלוקת בין סדרי טהרה לערוך השולחן האם חום הוא צבע מותר או לא.
מעשית, יש גוונים של חום שמותרים, ויש גוונים שאינם מותרים. יש מסורות שונות מאוד בין הפוסקים לגבי איזה חומים מותרים.