במאמר זה נלמד הלכות מעשיות על ההרחקה של העברת חפצים בין בני זוג בזמן שהאישה נידה.

הבסיס — למה זה אסור

השולחן ערוך מורה לנו: כשאישה נידה, היא ובעלה אסורים בכל מגע פיזי. ומכיוון שאסור להם לגעת — אסור להם גם להעביר חפצים זה לזה, כדי שלא יבואו לידי מגע בטעות.

ההלכה הזו חלה גם במצב שמועבר חפץ ארוך במיוחד, ויש מעט מאוד חשש שהעברה תוביל למגע.

רעיון יפה מהרבנית לין פינסון

הרבנית לין פינסון לימדה אותי דבר מרתק: כשיוסף הצדיק כמעט חטא עם אשת פוטיפר, ברגע שברח — הוא השאיר את בגדו בידה, אף שהוא יכול היה (וכך אכן קרה) לשמש כראיה מפלילה. אז למה הוא השאיר אותו? כי הוא היה על הקצה, כמעט לא מסוגל להתגבר על יצרו, וידע שאם ירגיש אפילו את המגע העקיף של אשת פוטיפר — דרך משיכת הבגד מידיה — זה עשוי להיות גירוי מספיק לגרום לו לחטוא.

נראה לי שהדברים מאירים את ההלכה שאפילו חפץ ארוך לא ניתן להעביר כשהאישה נידה.

הסבר נוסף — הרשב"א

זה משתקף בדברי הרשב"א: העברה אינה אסורה כי היא עלולה להוביל למגע. ההעברה אסורה כי "לִבּוֹ גָּס בָּהּ". כלומר: בגלל שהבעל והאישה מכירים זה את זה לעומק, הם זוג נשוי, אנחנו חוששים שאפילו ההעברה עלולה להצית רגשות רומנטיים — בניגוד לגבר ואישה שלא נשואים זה לזה.

האתגר המעשי — בציבור

בעוד שחלק מההרחקות מציגות אתגר רגשי לזוגות רבים, ההרחקה הזו דווקא נוטה להציג קשיים טכניים. למשל:

בציבור — מה הדין?

אם זוג מתביישים להיראות נמנעים מהעברת חפצים בציבור, חלק מהפוסקים מתירים להם להעביר חפץ:

אם לא מתביישים — לא להקל

אם בני זוג לא מתביישים להימנע מהעברה בציבור — בוודאי שעליהם להימנע מהעברה כפי שהיו עושים בפרטיות.

לתכנן מראש

אם הם יודעים שזה היה מביך אותם, רעיון טוב הוא לתכנן מראש: אם זוג יודע שיהיה בציבור ועלול להיכנס למצב כזה, הם יכולים לתכנן אסטרטגיה כדי להימנע מהעברה. כדאי גם לברר את פסיקת הרב שלהם מראש (אם נדרש), אם יופתעו במצב לא צפוי של העברה.

העברת תינוק

אם בעל חייב להעביר תינוק לאשתו, או להפך, ואין משטח בטוח להניח עליו את התינוק — הם רשאים להעביר את התינוק, ולשים לב במיוחד לא לגעת זה בזה.

רוב הפוסקים (כמו הר' מרדכי אליהו והר' עובדיה יוסף) מגבילים את ההיתר הזה לתינוק בוגר יותר שיכול לסובב את עצמו לכיוון ההורה השני ולהושיט אליו ידיים.

כולם מסכימים שההיתר חל רק כשיש צורך להעביר תינוק — לדוגמה: התינוק בוכה ורוצה את ההורה השני, או שההורה צריך ללכת למקום ועליו להעביר את התינוק להורה השני.

נשיאת חפץ כבד שזקוק לשני אנשים

יש פוסקים שמקלים (כמו הר' עובדיה) שהזוג יכול לשאת ביחד, כמו עגלת תינוק שצריכה לעלות במדרגות.

הר' ווזנר והר' משה פיינשטיין לא מתירים לשאת חפץ כבד יחד כשהאישה נידה.

שוב, אם זוג יודע שזה רלוונטי להם — לדוגמה הם עוברים דירה — רעיון טוב לשאול את הרב מראש (אם נדרש) איך הוא פוסק.

הרחבת המקורות

"וְאֶל אִשָּׁה בְּנִדַּת טֻמְאָתָהּ לֹא תִקְרַב לְגַלּוֹת עֶרְוָתָהּ" (ויקרא יח, יט)

הפסוק מלמד אותנו שבעל ואישה אסורים ביחסים בתקופת הנידה. אבל איך אנחנו יודעים שכל סוגי המגע אסורים?

הסיפור המרתק במסכת שבת

במסכת שבת אנחנו מוצאות סיפור מרתק. אנחנו לומדות שהיה תלמיד חכם יוצא דופן, שלמד הרבה, חזר הרבה, וגם קיבל ניסיון אמיתי על ידי שירות לתלמידי חכמים גדולים יותר. הוא נפטר באופן טראגי במיתת הבחרות.

מאז מותו, האלמנה שלו מסתובבת מבית מדרש לבית מדרש, נושאת את התפילין שלו, ושואלת איך ייתכן שבעלה מת בחצי ימיו, אחרי שחי חיים שלמים של תורה. היא הייתה אומרת: "הרי בתורה כתוב שהתורה היא חייכם ואורך ימיכם!" אבל אף אחד לא היה לו תשובה לתת לה.

יום אחד אליהו הנביא התארח בביתה. שוב היא דיברה על בעלה ועל מותו הבלתי מובן. אליהו הנביא ענה בשאלות. הוא שאל אותה איך בעלה המנוח התנהג איתה כשהייתה במחזור. היא נחרדה: "חס ושלום! הוא אפילו לא היה נוגע באצבע הקטנה שלי!"

אבל אליהו המשיך ושאל איך הוא התנהג בשבעת הנקיים, כשהייתה נידה אך לא דיממה באופן פעיל. באופן מפתיע היא ענתה בפשטות שבעלה היה אוכל איתה, שותה איתה, וישן בלי בגדים איתה — אבל לא היה מקיים יחסים. אליהו ענה: "בָּרוּךְ הַמָּקוֹם שֶׁהֲרָגוֹ."

בגרסה אחרת של הסיפור, אליהו שואל אותה אם בעלה העביר לה שמן וצרף את ידו ביד שלה כשהייתה נידה.

מה הראשונים מסיקים מזה

מכאן הראשונים, כמו הרמב"ם, מבינים שכל סוג של מגע אסור. וכך פוסק השולחן ערוך.

אבל עלינו לשאול: מאיפה אנחנו לומדים שהעברת חפצים אסורה?

אכן, אין מקור ברור בגמרא לאיסור הזה.

כפי שהזכרנו, אנחנו מוצאות שאליהו הנביא שאל את האלמנה אם בעלה המנוח העביר לה שמן כשהייתה נידה.

רוב הראשונים (רש"י, רא"ש ורשב"א) מבינים מהסיפור שהעברה אסורה.

רבנו שמעיה סובר: לא ניתן ללמוד משאלת אליהו הנביא שהעברה אסורה. אליהו הנביא שאל במפורש: "...שמא העביר לך את השמן ונגע בך." כלומר אליהו הנביא חשש מנגיעה אפשרית, לא מהעברה אפשרית.

מחזור ויטרי: עדות מתלמיד של רש"י, שרש"י היה נמנע מלהעביר לאשתו את המפתח כשהייתה נידה.

השולחן ערוך פוסק כרוב הראשונים — אסור להעביר חפצים כשהאישה נידה.

רבנו ירוחם: אפילו חפצים ארוכים אסור להעביר.

כשחוששים מבושה — מחלוקת

הש"ך מורה לנו: במצב שזוג חושש שאחרים יבחינו שאינם אוכלים יחד כרגיל — זה לא משנה, אי אפשר להקל, אסור להם להרפות מההרחקות.

עם זאת, צריך להעיר שהש"ך מתייחס להרחקה שמתוארת במפורש במשנה. זה לא אותו דבר כמו העברת חפצים, שאין לה מקור ברור בגמרא. לכן פוסקים רבים אכן מקלים.

העברת תינוק — מקורות

נשיאת חפץ כבד יחד — מקורות