שמחה באבאיבלפני שאנחנו מתחילות, אני רוצה להבהיר למה אני מציגה את התפתחות ההלכה כמו שאני עושה — במקום פשוט לכתוב את השורה התחתונה. בסופו של יום, אין הכרח שתכירי את הפסוקים, את המשנה, את הגמרא, או את המחלוקות בין הראשונים — אם כי בוודאי יש מצווה יפה ללמוד אותם. את יכולה בכל זאת לקיים את מצוות טהרת המשפחה רק על ידי קריאת ספר הלכה בסיסי — דרכי טהרה, תורת הטהרה וכדומה. בסופו של דבר, ההלכה למעשה היא הקריטית.
למה בכל זאת לרדת לפרטים?
הסיבה הראשונה: רבות מאיתנו רוצות לדעת למה. למה השולחן ערוך כתב את ההלכה הזו? מה המקור?
הסיבה העיקרית, לעומת זאת: כשאנחנו לומדות בצורה היסודית הזו, אנחנו לומדות משהו יקר ערך — אנחנו לומדות לשאול שאלות.
מה זאת אומרת? ספרי ההלכה המצוינים האלה, שמאפשרים לנו ללמוד מהר מה לעשות, פשוט לא יכולים להקיף כל מצב — בגלל הצורך הטבעי בקיצור. אבל אם אני לומדת את התפתחות ההלכה, אני מבינה את העקרונות היסודיים. ואם אני מבינה את העקרונות היסודיים — אני יכולה לזהות מתי יש מקום לשאלה במצב חריג. זה יכול לעזור לנו גם למצוא מקום להקל בנסיבות מקילות, וגם לזהות איסורים אף שלא לימדו אותנו עליהם במפורש.
עכשיו לעניין — מתי עושים הפסק טהרה
במאמר זה נתחיל ללמוד על זמן ההפסק טהרה.
ראשית, קריטי להבהיר באיזה יום אישה רשאית לעשות הפסק טהרה. חשוב מאוד: המאמר הזה דן בזמן ההפסק טהרה, ולא בזמן של שבעת הנקיים. אף שבדרך כלל שבעת הנקיים אכן מתחילים בלילה שאחרי ההפסק, כפי שנדון בהמשך — זה לא תמיד נכון.
המחלוקת בגמרא
במשנה במסכת נידה יש מחלוקת באיזה יום נידה רשאית לעשות הפסק טהרה. השאלה ביסודה: מאיזה רגע אפשר לומר שההפסק אכן מוכיח שהדימום פסק? הרעיון הוא שאם ההפסק נעשה קרוב מדי לתחילת הדימום, נשאר חלון זמן גדול מדי בין ההפסק לטבילה — ייתכן שבחלון הזה היה דימום בלי שהאישה תהיה מודעת לזה.
- תנא קמא — היא רשאית לעשות הפסק מבוקר היום השביעי מתחילת הדימום.
- רבי יהודה — רק מהצהריים של היום השביעי, מזמן מנחה.
- חכמים — רשאית לעשות הפסק כבר מהיום השני מתחילת הדימום.
- רבי (בגמרא) — אפילו באותו יום של תחילת הדימום, כל עוד הדימום פסק.
המחלוקת בין הראשונים
על סמך המשנה והגמרא, יש מחלוקת בין הראשונים אם אפשר להסתמך על הדעה המקילה של רבי.
הרמב"ם סובר: אסור לעשות הפסק טהרה באותו יום של תחילת הדימום. הסיבה — יש הנחה שביום שבו התחיל הדימום, "מַעְיָנָהּ פָּתוּחַ". כלומר: הרחם פתוח, ובלתי אפשרי שהדימום פסק באותו יום.
הרשב"א סובר: רשאית לעשות הפסק אפילו באותו יום.
ולמה זה רלוונטי בכלל?
ברוב המקרים כל המחלוקת הזו נראית לא רלוונטית — וסת רגיל לא נמשך יום אחד. אבל בהחלט אפשרי שאישה תחווה דימום בין‑וסתי של יום אחד. במצב כזה עולה השאלה: האם רשאית לעשות הפסק טהרה באותו יום?
פסיקת השולחן ערוך
השולחן ערוך פוסק: הפסק רשאי להיעשות באותו יום של תחילת הדימום. אבל במקרה הזה היא חייבת לעשות מוך דחוק כפי שתיאר הרשב"א, ואם לא — ההפסק שלה אינו תקף.
הרמ"א מציין: אף שלכתחילה היא חייבת לעשות מוך דחוק במצב שבו עושה הפסק באותו יום של תחילת הדימום, בדיעבד — כל עוד עשתה הפסק קרוב לבין השמשות, ההפסק תקף גם בלי מוך מלווה. "קרוב לבין השמשות" מקובל לפרש ככל זמן אחרי מנחה קטנה.
הלכה למעשה
אישה רשאית לעשות הפסק טהרה באותו יום של תחילת הדימום. במצב הזה, היא חייבת לעשות גם מוך דחוק. אם מסיבה כלשהי לא יכולה לעשות מוך דחוק, או שכחה — תשאל שאלה.
כל הראשונים מסכימים שאסור להתחיל לספור שבעה נקיים באותו יום של ההפסק טהרה.