ההרחקות הן הפעולות שבני הזוג נמנעים מהן בזמן שהאישה נידה.

השולחן ערוך אומר לנו שגם בזמן שהאישה נידה, היא ממשיכה לעשות את כל סוגי העבודה שהיא רגילה לעשות. למשל, אם היא זו שרגילה לבשל ולכבס — היא ממשיכה לבשל ולכבס גם כשהיא נידה. אני יודעת, מצטערת.

אבל יש שלושה סוגי עבודות בית שאישה נידה אינה עושה כרגיל, כי אלו פעולות שמבטאות את הקרבה והאינטימיות שביחסים:

  1. הצעת מיטתו של הבעל
  2. מזיגת כוס יין לבעל
  3. רחיצת ידיו, פניו ורגליו של הבעל

העבודות האלה נחשבות אינטימיות יותר — פעולות שמבטאות חיבה. נדמה לי שגם בימינו קל להבין למה הן שונות. אם משפחה מעסיקה עוזרת בית, היא עשויה לבשל, לכבס ולנקות. אבל בדרך כלל היא לא תציע את מיטות ההורים, לא תמזוג להם שתייה ולא תרחץ את ידיהם, רגליהם ופניהם. אלו פעולות אישיות יותר.

נפרק כל אחת מההרחקות בנפרד.

1. הצעת המיטה

אישה אינה מציעה את מיטת בעלה בפניו. אבל היא רשאית להציע את מיטתו כשהוא אינו בחדר. יש מחלוקת אם אותו דין חל גם על הבעל. זוגות שהנושא רלוונטי להם — ישאלו את הרב שלהם כיצד לנהוג.

אף שאישה אינה מכינה את מיטת בעלה לפני השינה בפניו, היא כן רשאית להציע את מיטתו בבוקר אחרי הקימה. במצב כזה ברור שהכוונה היא לסדר ולנקות את החדר.

2. מזיגת כוס יין

כאן יש הבדל בין המנהג האשכנזי לספרדי. אצל אשכנזים ההרחקה חלה לא רק על יין אלא על כל משקה אלכוהולי, ויש אשכנזים שמחמירים לכלול כל משקה מלבד מים. אצל ספרדים זה חל על יין בלבד. כמו בהצעת המיטה, ההרחקה הזו חלה בפניו.

האיסור של "מזיגת כוס" מתייחס בעצם לשתי פעולות: מזיגה והגשה. רוב הפוסקים האשכנזים מבינים ששתיהן נכללות ב"מזיגה", ולכן אף אחת מהן לא תיעשה בפניו. הר' עובדיה יוסף לעומת זאת הבין ש"מזיגה" אינה שלמה בלי שתי הפעולות יחד. לכן אצל ספרדים, כל עוד אחת מהפעולות לא נעשית בפניו — זה מותר.

כדי להימנע מהאיסור, האישה יכולה להכין את כוס היין של בעלה שלא בפניו, או להכין אותה בשינוי. למשל, אם היא ימנית ומוזגת ומגישה ביד שמאל — זה שינוי ומותר. או שתמזוג ביד שמאל ותניח את הכוס במקום שונה מהרגיל. גם זה מותר.

ההרחקה הזו חלה גם על הבעל: הוא אינו מוזג כוס יין (או משקה חריף, אצל אשכנזים) לאשתו בפניה.

3. רחיצה ומזיגת מים

אסור לאישה לרחוץ את בעלה. ההלכה מציינת את האיסור של מזיגת מים על ידיו, פניו ורגליו משום שזה היה נפוץ — אין הכוונה להתיר לה לרחוץ איברים אחרים. אסור לה לרחוץ כל חלק בגוף בעלה בזמן שהיא נידה.

עם זאת, הכנת כלי עם מים שבהם הוא ירחץ את עצמו — מותרת (שלא בפניו).

באותו אופן, בעל אינו מוזג מים על אשתו.

ומה לגבי הכנת אמבטיה? גם כאן יש מחלוקת. אישה אשכנזייה רשאית להכין אמבטיה לבעלה אם הוא אינו נוכח; אם הוא חולה — היא רשאית להכין אותה גם בפניו. הר' עובדיה לעומת זאת פסק שאישה ספרדייה רשאית למלא את האמבטיה בפניו, גם אם אינו חולה.

הרחבת המקורות

במסכת כתובות (סא ע"א) למדים שככל שלאישה יש יותר שפחות, כך היא אחראית לפחות עבודות בית. אם יש לה ארבע שפחות, האחריות היחידה שנותרת לה היא מזיגת כוס היין של בעלה, הצעת מיטתו ורחיצת ידיו, פניו ורגליו — כי אלו אינן עבודות משק בית אלא פעולות שמבטאות חיבה בין בני הזוג.

שם בגמרא רב הונא מסביר שכל עבודות הבית שאישה רגילה לעשות, היא עושה גם כשהיא נידה. היוצאים מן הכלל הם מזיגת כוס היין, רחיצת פניו ידיו ורגליו, והצעת מיטתו.

הגמרא ממשיכה ומתארת את השינויים שנשות החכמים היו עושות במזיגת המשקה לבעליהן. מעניין שהגמרא מכנה את האיסור "מזיגת הכוס", ובכל זאת מתארת שנשות החכמים עשו את השינוי לא במזיגה אלא בהגשה.

ספר יראים מיישב את הסתירה לכאורה בכך שהאיסור הוא בשתי הפעולות יחד. לכן הגשה בלי מזיגה, או מזיגה בלי הגשה, אינן אסורות.

ספר התרומה לעומת זאת מבין שהגשה אסורה גם בלי מזיגה.

מה פירוש "מזיגה"?

עולה שאלה נוספת: ל"מזיגה" שתי משמעויות — דילול (ערבוב יין במים) ומזיגה (שפיכה). האם האיסור הוא לשפוך, או לערבב את היין שלו במים ביחס שהוא אוהב?

והאם גם אוכל נכלל?

יש שאומרים שגם אוכל נכלל באיסור "מזיגת הכוס":

אז איך כן אפשר לתת לו כוס?

רחיצה

הרשב"א: אסור לה לרחוץ אותו גם אם אינה נוגעת בו בפועל. כלומר, אם היא מוזגת את המים והוא רוחץ את עצמו — זה עדיין אסור.

ולגבי הכנת כלי עם מים שבהם ירחץ את עצמו: