שמחה באבאיבההרחקות הן הפעולות שבני הזוג נמנעים מהן בזמן שהאישה נידה.
מה קורה כשחס ושלום אחד מבני הזוג חולה? איך בן הזוג השני יכול לעזור, אם נגיעה — ואפילו העברת חפצים — אסורות?
השולחן ערוך מבחין בין שני מצבים
אנחנו רואות בשולחן ערוך הבדל בין בעל חולה לבין אישה חולה.
אם הבעל חולה, ורק אשתו זמינה לעזור לו — היא רשאית לעשות זאת כשיש צורך. עם זאת, עליהם להימנע מנגיעה בכל מקום שאפשר. כשהנגיעה הכרחית — כמו עזרה להתיישב או להיכנס למיטה — רצוי שתיעשה דרך חציצה, כמו כפפות או שמיכה.
אם האישה חולה, יש לעשות מאמץ אמיתי למצוא מטפל אחר. אם זה בלתי אפשרי והבעל הוא האפשרות היחידה — הוא רשאי לעזור לאשתו באותו אופן שתואר למעלה.
ההבחנה הזו נשענת על ההנחה שבעוד שלבעל חולה לא יהיה הכוח לעורר את אשתו להתנהגות אסורה, אישה חולה עלולה להיסחף להתנהגות אסורה עם הבעל הבריא.
לתכנן מראש כשאפשר
אם זוג יודע מראש שהם עומדים להיקלע למצב כזה — למשל לפני ניתוח מתוכנן — הייתי ממליצה להם ליצור קשר עם הרב או עם יועצת ההלכה שלהם, כדי לדון בפתרונות מעשיים לנסיבות הספציפיות שלהם.
הרחבת המקורות
הרא"ש מציין שאישה רשאית לטפל בבעלה החולה, אבל עליה לעשות כמיטב יכולתה להימנע מהצעת מיטתו בפניו, מרחיצתו וממזיגת יין בפניו.
תרומת הדשן דן במצב שבו הבעל הוא רופא ואשתו זקוקה למדידת דופק.
הרמב"ן פוסק שזה אסור.
הבית יוסף מבין שהרמב"ן היה מתיר זאת במצב של פיקוח נפש. אבל הוא סבור שהרמב"ם היה אוסר גם אז, כי לדעת הרמב"ם נגיעה של חיבה בנידה — או בכל אחת מהעריות — היא בכלל "ייהרג ואל יעבור".
השולחן ערוך: אישה רשאית לטפל בבעלה החולה, אך עליה להיזהר שלא לרחוץ אותו, שלא למזוג יין בפניו ושלא להציע את מיטתו בפניו. אם האישה חולה והיא נידה — הבעל אינו נוגע בה כדי לסייע לה.
הרמ"א: אם אין לה מי שיעזור, הבעל רשאי לעזור לאשתו החולה כשהיא באמת זקוקה לעזרתו.
הש"ך: גם הרמב"ם היה מתיר לעזור לה במצב של פיקוח נפש, כי איסור התורה על נגיעה חל רק כשהנגיעה היא נגיעה של חיבה.
למעשה, אשכנזים סומכים על הרמ"א. גם ספרדים סומכים על הרמ"א, כפסיקת חכם עובדיה זצ"ל.